גזר דין בתיק חע"מ 785-06

1.         הנאשם הורשע, במסגרת הכרעת דין אשר ניתנה ביום 09/02/11 ע"י כב' השופט א' אינפלד, בביצוע עבירה של אי קיום צו בית-המשפט, בניגוד לסעיף 210 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה- 1965, בכך שעד ליום 20.04.06, לא הרס מבנים אשר הצטווה להרוס במסגרת פסקי הדין בתיק, עמ"ק 255/01 ו- 20096/03.

רקע

2.         ביום 23.09.01 , במסגרת תיק עמ"ק 255/01 הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בביצוע עבירה של בנייה ללא היתר בכך שהיה אחראי להקמת שתי סככות ללא היתר בנייה כדין. מדובר בשתי סככות בשטח כולל של כ- 3,000 מ"ר המשמשות את הנאשם לעסקו.

בגזר הדין מיום 23.09.01, נקבע כי הנאשם ישלם קנס כספי בשיעור 10,000 ש"ח וכן ניתן כנגדו צו המורה לו לסלק את הסככות, תוך 8 חודשים ממועד גזר הדין.

בתאריך 11.03.03 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום נוסף, במסגרת תיק עמ"ק 20096/03, בגין עבירה של אי קיום צו בית-המשפט וזאת לאחר שלא קיבל היתר בנייה לסככות ואף לא הרס את הסככות כפי שהצטווה לעשות בגזר הדין הראשון שניתן כנגדו.

הנאשם הורשע ביום 02.11.03, על פי הודאתו, בעובדות כתב האישום והושת עליו במסגרת גזר הדין מיום 30.11.03, קנס בסך 30,000 ש"ח .

כמו כן, הוארך מועד ביצוע צו ההריסה למשך שבעה חודשים,
בהחלטה אשר ניתנה במקביל, במסגרת תיק עמ"ק 255/01.

ביום 27.07.04 ניתנה ההחלטה השיפוטית האחרונה אשר האריכה תוקפו של הצו להריסת הסככות עד ליום 26.10.04. משלא פעל הנאשם בהתאם, הוגש כתב אישום נשוא תיק זה.

תסקיר שירות מבחן

3.         בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר, ממנו עולה כי הוא בן 49, נשוי ואב לשלושה ילדים, מתגורר עם משפחתו המנהלת אורח חיים נורמטיבי, במושב "ערוגות" ומתפרנס מעיסוקים עצמאיים.

שירות המבחן התרשם כי מדובר בנאשם בעל מערכת ערכים נורמטיבית ותפקוד תקין, יכולת יציבות במסגרות ולקיחת אחריות על החלטות ומעשים בחייו.

השירות התרשם בנוסף כי הנאשם מחזיק בעמדה קורבנית ומתקשה לראות את חלקו במעורבותו בעבירה.  עם זאת, לוקח אחריות ומביע חרטה על מעשיו ומעורבותו בעבירה.

שירות המבחן לא מצא נימוקים חריגים שיש בהם לבסס המלצה לאי הרשעה.עם זאת, המליץ על ענישה חינוכית הרתעתית בדמות של"צ.

טיעונים לעונש

4.         במסגרת הטיעונים לעונש עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר מותנה, קנס בשיעור 200,000 ש"ח, צו הריסה דחוי ל-4 חודשים, צו הפסקת שימוש דחוי ל-4 חודשים והתחייבות בסך 100,000 ש"ח לתקופה של שנתיים.

נטען כי מדובר בכתב אישום חמור ביותר אשר עניינו אי קיום צו הריסה שניתן כנגד הנאשם, במשך למעלה מעשר שנים, לשם הפקת רווח כלכלי מהמבנים נשוא הצו.

אשר לקנס - נטען כי סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה קובע הטלת קנס כחלק מהעונש, כאשר בהתאם לסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, מוסמך ביהמ"ש להשית קנס עד 29,200 ש"ח ובנוסף, קנס יומי על כל יום בו העבירה נמשכה בשיעור 1400 ש"ח בהתאם לסעיף 61(ג), כך שהסכום אותו ניתן להשית על הנאשם בהתאם להוראות החוק הנ"ל עולה על הסכום אותו עותרת ב"כ המאשימה להשית.

ב"כ המאשימה טען בנוסף כי על פי הפסיקה, ניתן להשית מאסר בפועל אף בגין עבירה ראשונה, כאשר במקרה דנן מדובר בכתב אישום שלישי ובאי קיום צו שני ועל כן, אין מקום להשית על הנאשם רק שירות לתועלת הציבור, כפי שהמליץ שירות המבחן ואף לא מאסר בעבודות שירות.